אסף קורן מערכות שיווק וסחר בע"מ ואח' נ' עיריית בית שאן

1.המערערים, חברה המנהלת עסק של מרכול בבית שאן ומנהלה, הורשעו בביצוע עבירות על חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד - 1984, חוק העזר לבית שאן (שימור רחובות) התשנ"ב - 1992 וחוק העזר לבית שאן (ניקוי מגרשים, חצרות וכניסות לבניינים), התשמ"ג - 1983.

2.בית המשפט קמא שוכנע לאחר שמיעת הראיות, כי הוכחו עובדות כתב האישום, לפיהן, במהלך החודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2010, הניחו המערערים באורח קבוע ארגזי סחורה ועגלות בשטח ציבורי ובחניה הסמוכה לעסקם, באופן המהווה מכשול ומפגע וחוסם את המעבר להולכי רגל למועדון הקשיש ולחניה של כלי רכב.

המערערים הורשעו בנוסף, בכך שהניחו קרטונים, ארגזים ומשטחים ריקים, באופן מלכלך, מפריע והמהווה מכשול לעוברים והשבים.

3.בעקבות הרשעתם, נדונו המערערים לתשלום קנס בסך 3,000 ₪ (כל אחד), הם חויבו לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה והופעלה התחייבות קודמת (באופן חלקי), כך שהמערערים חויבו לשלם 5,000 ₪ מתוך סכום ההתחייבות שהופרה.

4.בפני ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין.

הערעור על הכרעת הדין, מכוון כנגד ממצאיו וקביעותיו של בית המשפט קמא וכן כנגד דחיית הטענה להגנה מן הצדק, כפי שהועלתה בבית המשפט קמא.

ההגנה מן הצדק:

5.טענת ההגנה מן הצדק שהועלתה בבית המשפט קמא באופן רפה בסיכומי ב"כ המערערת התייחסה לטענות בנוגע לאכיפה בררנית בלבד.

6.במסגרת ההקראה שהתקיימה ביום 08/05/11 כפרו המערערים בעובדות 5-2 לכתב האישום, למעט הטענה כי אכן קיבלו את ההתראות שפורטו בסעיף 4 לכתב האישום.

7.באותו מעמד לא הועלתה כל טענה להגנה מן הצדק, המעוגנת כיום בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982, (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), כטענה מקדמית.

בהודעה ששלח ב"כ המערערים לבית המשפט קמא ביום 07/05/11, הוא הודיע כי בכוונתו להעלות בסיום שמיעת הראיות, טענה של הגנה מן הצדק (מבלי לפרט באיזה מובן).

8.אמנם, סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי איננו מונע העלאת טענה מקדמית (למעט סעיפים 149(1) ו-(3)), בשלב מאוחר יותר של ההליך, אולם דרך המלך היא העלאת הטענה בראשית ההליך, כדי לאפשר לב"כ המאשימה לבחון את הטענה ולהיערך לקראתה.

9.טענת ההגנה מן הצדק, כפי שעלתה מחקירות העדים ומטיעוני ב"כ המערערים בסיכומיו מכוונת כלפי כך שהאכיפה היא בררנית, במובן זה שכלפי בתי עסק אחרים שפעלו באורח דומה, לא ננקטו הליכים על ידי המשיבה.

10.בית המשפט קמא דן בטענה זו בהכרעת הדין וקבע בסיכומו של דבר, כי הטענה לא הוכחה.

אין ספק, כי הנטל להוכיח את יסודות ההגנה מן הצדק, ובמקרה זה את הטענה כי העירייה נוקטת איפה ואיפה, כאשר היא איננה אוכפת את חוקי העזר ואת החוק לשמירת ניקיון באופן שווה, מוטל על הטוען.

בית המשפט קמא העדיף את עדות עד התביעה, שהייתה מהימנה עליו, ודחה את גרסת ההגנה כבלתי מהימנה. על סמך עדות עד התביעה והמסמכים שהובאו בפניו, וחרף טענת ההגנה בנוגע לתחושת המערערים כי המשיבה מתנכלת להם, נקבע כי טענת האכיפה הבררנית לא הוכחה.

11.לא מצאתי טעות בהחלטת בית המשפט קמא לדחות את טענת ההגנה, משזו לא הוכחה.

עדותו של המפקח מר אטיאס דוד, הייתה כאמור, מהימנה על בית המשפט קמא, ובהכרעת הדין גם נימק בית המשפט קמא מדוע ראה להעדיף אותה על פני עדויות ההגנה.